|
קנדי מצוי יגיד לך כי, אם מזג האויר לא נראה לך עליך להמתין כעשר דקות.
השינוי הוא יישכח לספר, דרמטי. בחלוף עשר שעות חתירה בנהר היוקון איציק החל רועד, נתון מדאיג מאד לאור העובדה כי האיש כמעט נטול השפעה של חום או קור. צעד ראשון לקראת היפו תרמיה, ממנה חששנו החל משלביה הראשונים של ההכנה, הוא הרעד,אחריו תבוא האדישות ומשם עלול להתפתח סיום עגום למרתון הראשון של צוות ישראלי אי פעם על גבי נהר היוקון.
היוקון
נהר היוקון עושה דרכו בכ3300 ק"מ מהאוקיינוס האטלנטי אל ים ברינג לאחר הפשרתו בתחילת מאי.
נחתנו,ארבעה חותרי קיאק פור אול מיפו ומלווה, מישראל,לראשונה בהיסטורית המרתון (שנתו התשיעית) בנהר עם עיירה.
WhiteHorse , הרחוקה כ 10,000 ק"מ מיפו שוכנת על גדות הנהר.מרבית תושבי טריטורית היוקון חיים בה. לעיירה רחוב ראשי פעיל, מלונות ואכסניות לתיירים הבאים לתור אותה או שבדרכם מאלסקה או אליה. רבים מהם,בעונה זו של השנה רכובים על גבי אופנועי הארלי ונעים בחבורות,או שנעים בקרוואנים עצומים המצוידים בקיאקים או קאנויים יחד עם אופני שטח. למקומיים ישנם שלושה חודשים בלבד של ימים ללא הפסקה, בהם השמש אינה שוקעת .תופעה ייחודית לאיזור החוג הארקטי וידועה בשמה .Midnight Sun אור היום מלווה אותך לאורך כל היממה ולכן תמצא בכל חלון וילון עבה ותחתיו שכבת ויניל להחשכת החדר. למרות תשעת חודשי הכפור בהם המקומיים חיים בבתיהם, שעת סיום יום העבודה הרשמית,גם בעונת התיירות היא שש לפנות ערב ולא אחרי.
לכן,אם הגעת לכאן שלא תטעה,אור יום אמנם, אך אחרי עשר בערב לא תמצא במרכז העיר מסעדה פתוחה או חנות שתשרתך.
העוצמה של הנהר
במים הקצב שונה, הקיאק מחליק במהירות וכל תנועה מקנה מימד של תנופה ובתנאי שאתה על הזרם,ולא, אתה משלם בזמן אבוד לאיתורו.
מצוידים במאות של שעות חתירה רצופה בים התיכון יחד עם טמפרטורות נמוכות של חורף ישראלי קיווינו כי עברנו את ההכנה המתאימה למרתון הארוך בעולם בנהר היוקון.
נחתנו עם חור שחור בידיעת הנהר,עם מטרה ללמוד אותו מהר ככל הניתן במשך החתירה. עם סיום מאת הקילומטרים הראשונים שכללו את חציית Lake Laberge, שסער מקצת מהמזמן,פגשנו בה. פגשנו את עוצמת המים הגדולים, הכמעט אין סופיים ואת מהלומת שפעת העצים. הירוק-עד שעד כה רכש מקום של כבוד בסרטי הנשיונל ג'יאוגרפיק הופך לפתע לחלק ממך או יותר נכון אתה והקיאק נוטלים לרגע פיסה מהטבע הזה.
מקומיים מנוסים סיפרו לנו,בימים הראשונים להגעתנו, כי ילוו אותנו אין ספור מראות בעלי חיים,בעיקר פילים ועוד חזיונות רבים במהלך החתירה.הקשבנו ,אך ההפנמה הגיעה בעומק החתירה אל Dawson.כמעט בכל פינה ניתן לזהות אדם היושב ודג להנאתו,בעלי חיים המביטים בחותרים ללא לאות ומלווים אותנו במבט.קירות סלע הפכו פסלי מאיה ואצטקים או יצירות של תמיר שפר. האמת, מייד עם ההתפכחות אתה נזכר, כי הינך בישימון הנמתח לאורך הנהר וכי מלבד מים רבים וגדות חול העטויות עצים מחטיים לא תמצא דבר,אלא אם כן מישהו כרה שם קודם זהב או אז תפגוש בעדויות למכרה ולמחנה על ידו.
זכינו לליווי של אין ספור גזעי עץ הנסחפים בזרם ומשייטים לאורכו.את ההיכרות האינטימית עימם עשינו ברגע של חוסר שימת לב לשילוב שלא היה מוכר לנו עד אז.
פיצול בנהר,זרם עצום ומערום של גזעי עץ הוא מתכון בטוח לתופעה בשם "המלכודת", בפי המקומיים.
במהלך של חלקי שנייה "טסנו", שני קיאקי ים זוגיים מפיברגלס באורך של 7 מטר ,ישירות אל הסכר. עידו באינסטינקט של רגע ביצע את תנועת האגן החשובה לשליטה בקיאק והחזיר את הקיאק למים בו בזמן שאיציק ניסה להשתחרר מהקיאק ולמזלנו לא הצליח.
אלכס ואני ניסינו לחמוק מפגיעה בקיאק של עידו ואיציק והצלחנו, אך התמרון סיבך אותנו עמוק במלכודת הזרם.חלקו האחורי של הקיאק חנה לו תחת גזע ללא יכולת תזוזה או תמרון. אלכס עוד ניסה לתמוך,כהרגלו בגלי ים,מה שכמעט הפך אותנו אל המים,לולא הוראה חד משמעית שנשמעה,"עזוב את המשוט ותחזיק את הגזע הקרוב" יכולנו למצוא עצמנו מנסים לשווא להיחלץ תחת סכר העץ במים הקפואים.
לצידנו עבר מדריך מקומי עם קבוצת מטיילים חותרי קאנו .אם היה שבב של תקווה לעזרה, במבטינו המצטלבים הבנתי שאנחנו לבד בניסיון החילוץ הזה. ומה עם עידו ואיציק ? , היה לנו ברור שהם המשיכו במורד הזרם ללא יכולת חזרה.במהלך של דקות ארוכות תוך השקעת הקיאק לכפור המים,בעודינו ישובים בו ובהליכת ידיים הצלחנו להשתחרר מלפיתת גזעי העץ ולהיות קרובים לחזרה לזרם. חסרו לנו כעשרה סנטימטרים כדי לא לפגוע בחצובת מצלמת הוידיאו שהפעם נדמה כמנהג חוק מרפי ולא תיעדה את הסצינה.נשימה עמוקה,התמתחות של זרועות הידיים עד מעבר לקצה ואחיזה בזמן של המשוטים החזירו אותנו לחתירה ולפגישה מחודשת עם איציק ועידו.
אודות הטריטורייה
נהר היוקון – "המים הגדולים" בלשונם של האינדיאנים המקומיים.חוצה את טריטוריית יוקון (Yukon Territory ) או כפי שהיא מכונה לעתים "היוקון" (The Yukon ) אחת משלוש טריטוריות בקנדה. בחבל הארץ העצום, 500,000 קמ"ר – או כמו שבע מדינות אירופאיות גדולות כפי שהמקומיים נהנים להדגים. מתגוררים בה כ - 32,000 תושבים בלבד, מתוכם כ- 24,000 בבירתה - Whitehorse
את תנופת הגילוי והפיתוח של טריטוריית היוקון העניקו בימי הבהלה לזהב ב 1879,הידיעות על הימצאות שפע זהב באזור ה Klondike ע"י ג'ורג' קרמק ואישתו (Carmack). הפצת השמועה על ידם כי ב Bonanza Creek ניתן לאסוף את המתכת הצהובה בקלות הביאה המונים מרחבי העולם ובעיקר מצפון אמריקה לנהור אל טריטוריית הטבע הפראי . אפשרויות ההגעה היו מגוונות : מעברים תלולים ומושלגים,צעידה בתוך היער או עגלות סוסים. החל מ 1896 הוצבה בנהר ספינת הקיטור הראשונה – יוקון. הנהר שימש כאוטוסטראדה המאפשרת הגעה למתכת היקרה אולם הפתרון היה יקר מאד,נדרשו נווטים שלא תמיד שלטו בדרך ואיי החול שלא פעם "תרמו" לטביעתן של הספינות. רבים איבדו את חייהם בדרך אל העושר,על גבי רפסודות רעועות ניסו מאות לגבור על הנהר הזורם ולהגיע אל הנוצץ.Whitehorse שימשה כתחנת היציאה לכיוון Dawson העיירה שבאזורה נרשמה פעילות כורים ערה ופורייה עקב השמועות על מציאת הזהב .
Info
בWhitehorse צמודות אחת לשנייה מסעדת הספייר ריבס הטובה בטריטורייה – Klondike Rib and Salmon Bake - 667-7554
ואם חשקה נפשכם בארוחת בוקר טובה או בקפה אמיתי וגם טעים וטוב Doc's Deli and Bakeshop 633-6625
היה ונחת הרעב בחצות ואילך Boston Pizza - 667-4992 בכניסה לעיירה – דיינר אמריקאי עם אוכל ומנות משובחים
|
המרתון
 המרתון עבור המקומיים הינו הצדעה לאתגר,לנהר ובדיקת יכולת העמידות והנחישות של המתחרה במהלך תקופת הMidnight Sun . Yukon River Quest החל אצלנו בתחילת נובמבר כחלום.או יותר נכון בנמנום. איציק נתקל בסרט של ה BBC והעלה את הרעיון לנסוע עד לקצהו הצפוני של כדור הארץ. ארוחות הבוקר הכוללות שקשוקה וחומוס יפואי שבסיום כל חתירת מועדון מהוות קרקע פורייה לרעיונות מכל סוג: אתגרי, עסקי,אקולוגי וחברתי. עידו הרים את הכפפה וביחד הם ייסדו את צוות 28 של Kayak4All ,מייד אחריו הגיע צוות 29 שכלל אותי ואת אלכס. הוגדרה המטרה – לנסות ולסיים את 742 הקילומטרים בפחות מ 65 שעות. נותרו לנו שבעה חודשי אימון וקבלת אישור להרשמתנו שכלל לא הייתה מובטחת מצד המארגנים. בכל זאת, לא אנשי נהרות אנחנו. הגדרנו את האימונים ככאלה המיועדים לאפשר לנו להתרגל לנפח שעות וקילומטרז' אין סופי. את פרק ההכנות בארץ סיימנו בסובב כנרת לאורך 30 שעות וזכות לראות את טבריה פוקחת פעמיים עיניים ומתכוננת לשינה בתווך. קיבלנו אמנם כינרת "סוערת" אך היינו רחוקים במודל מהדבר האמיתי אותו גילינו שם.
למרתון חוקים משלו, עליך לשלוט ברזי ההישרדות,לשאת ציוד ללינת שטח בתנאי כפור,מספיק מזון ומים יחד עם אמצעי מילוט והישרדות. ישנן שתי הפסקות חובה במהלך המסע,הראשית בת 7 שעות ב Carmakcs(על שם הזוג שהביא את הנהירה לזהב באזור ) עיירה בת 100 תושבים עם מחנה ללינת שטח על גדת הנהר הכולל חניון קרוונים ושירותים ונמצא כ 320 ק"מ מנקודת ההתחלה. העצירה השנייה תיהיה ב KirckMan Creek כ 180 ק"מ מנקודת הסיום ומלבד קפה דלוח וסנדוויץ לא מזוהה תכלול סככת בד למיסתור מהקור.
את Lake Laberge מציינים המארגנים כמכשול ראשון, באגם עולות רוחות קרות מאד המסעירות אותו וגורמות לחוסר יציבות לכלי השייט הקטנים. באופן מפתיע צלחנו את האגם ,למרות הסערה שציפתה לנו דיי בקלות. תכנית המסע שלנו כללה עצירות הרפייה ומנוחה בכל 5 שעות.מייד עם הכניסה להפסקה השנייה שלנו,בקצה האגם,בחזרה לזרם הנהר,הבנו כי התכנית עומדת להשתנות כפי שצפינו. לאחר שייבשנו את איציק תוך הבערת מדורה,חזרנו לחתור קפואים מתמיד אך נחושים לגלות את רזי חתירת נהר שבעיקרה מורכבת מהבנת הזרם המרכזי ואיתורו לצורך רכישת מהירות מתאימה.
הנופים משתנים ככל שאתה מצפין.מגדות חשופות שמדי פעם ניתן להבחין בציוויליזציה ליער סבוך עם כרי דשא וסלע מצוקי בגדות , גדות חול שמתפוררות כל אימת שגובה המים משתנה. המקומיים טוענים כי בכל שנה,מייד עם ההפשרה,בחודש מאי, הם מוצאים נהר שונה . אנחנו בסופו של יוני בונים אמון עם נהר שרק שמענו עליו.
לנהר עולם משלו, איים רבים לרוחבו בחלקם ניתן להבחין בסימני חיים שהיו בעבר. רובם איי חול עטויי עצי מחט סבוכים ושיחים ירוקים עד כאב. צבע המים שונה מכל מים אחרים שפגשתי, ירוק כסוף,שאינו מותיר לך ספק באשר להוד והעוצמה. לעיתים הרוחב מגיע לכדי מאות מטרים, יש ואתה חש לרגע כי הינך בים הפתוח או לפחות באגם רחב.
או אז, מגיע השקט,לולא פעולת הגוף והמשוט הנכנס אל המים הדממה מסביב מדהימה. ג'ים מאורי הקנדי, מחותרי מועדון קיאק פור אול,אשר עשה עלייה מקנדה מעט לפני נסיעתנו, ניסה לעזור בהבנת ההבדלים בין שם לכאן. "רוני",הוא אמר,"אנחנו פה בישראל חיים ברעש מתמיד,מכוניות,שאון העיר,מטוסים וכו'. שם,בערבות האין סופיות אתה תחווה שקט שיחריש את אוזנך, עד כאב". אמת צרופה,חווית השקט היא מדהימה בצירוף המרחבים האין סופיים אתה בהחלט מתחבר לתקופות אחרות של האזור. רבים מאיתנו שמעו על Creek כזה או אחר, על כל Creek שפסחנו שיחררנו קריאת כבוד, מה שנחשב במחוזותינו "נהר" (ירקון,ירדן) יכול להנות מהתואר Creek ולרגע לא לחוש עלבון.
|
|
|
אנחנו
ששים וארבע שעות וחמישים ותשע דקות, זמנינו בסיום המסע שלאורכו הלא נודע התברר לנו בכל דקה שעברה. מסע שאפשר לנו להכיר טוב יותר את יכולות החתירה שלנו ועוד יותר את כושרינו המנטאלי. עידו, ביום רגיל מנהל עשרות עובדים הנותנים שירות לשחקנים בינלאומים גדולים בשוק ההון, מורגל במצבי לחץ,אך אחרים. קור אינו מהפריטים שעידו היה לוקח למסע.למזלו ומזלנו עידו הצטייד במעיל סקי,על כל מקרה. במקרה שלנו,עידו חתר כארבע מאות קילומטר עטוי במעיל הסקי ששמר על חום גופו גם כשהשמש עמדה במרכז השמים.
איציק, איש ששיקומו מפציעה היה נס רפואי, דבר לא עוצר בעדו,נע על רגל אחת ופרוטזה ללא כל הבחנה מצד מתבונן מהצד,רואה בעין אחת חד יותר מכל משקפת לייזר מובילה,שומע באוזן אחת כל שברצונו לשמוע.מפעיל את שרירי גוו מתוך חגורת כתפיים ממוסמרת ובעיקר נושם עם ריאה אחת בנפח שאדם נורמלי לא חולם.שניהם ביחד צוות 28 .אלכס,שותפי , ביולוג הממצה ביומיום מיצוי מעגבניות לטובת תעשיית הקוסמטיקה, הצעיר בחבורה שעשה מאמצים עליונים שכללו הפסקת עישון מטורף,והפחתת גמיעת אלכוהול בסופי שבוע לטובת ההכנות למסע. אני,רוני,רכז פעילות ב Kayak4all, מנמל יפו, מי שניסה להתמודד עם תוואי דרך לא נודע, לבנות תכנית אימון למרתון ללא שמץ מושג מה נדרש באמת, מי שלקח הימור בהכנת מזון אנרגייה – שעבד אגב. בעיקר ייזכר לי לעד כמי שהותיר את דפנה, אשה אוהבת אך בעיקר כורעת ללדת לבדה בארץ. ילדנו השני,איתי, נולד שעות ספורות לאחר סיום המרתון.
הסיום
כמעט כרגיל, בצהרי יום שהיה שמשי לגמרי,התקדרו השמיים וגשם החל לרדת ויותר מכל הפך קר. הפעם אלכס כבר לא ברך על תהפוכות מזג האויר. Dawson כבר נראתה באופק. עוד חצי שעה ואנחנו חוצים את קו הסיום. במהלך מאה ושמונים הקילומטרים האחרונים חשנו לפתע מאין התעלות. בכוחות מחודשים,על אף שבספירת המזון האחרונה חששנו כי אנחנו על הקצה,למעט פסטה קרה וצנצנת דבש נותרו מספר נקניקי תמר,או,מזון לציפורים על פי איציק.הרגשנו כי קצב החתירה עולה לפתע וניתן היה לראות על צג הGPS מהירות שעולה על עשרים קמ"ש.ריחפנו לסיום.
בדרך חלפנו על פני מתחרים וקאריבו אדישים ובכך סגרנו פערים של שעות.חווינו טקס מרגש אותו ייצר עידו לסבו,סיומא, שנפטר במהלך השנה. חלומו של הסב היה לטייל ביוקון ובאלסקה יחד עם עידו.
עידו שלף כובע ברט חום,כובעו של הסב שליווה אותו שנים רבות. לאחר מילות הסבר של עידו ופרידה מהסב,הולבש הכובע על גזע צף ושוחרר תוך בקשה להגיע עם הזרם לים ברינג.רצונו של הסב בדרך להתגשם.
לאחר שנשמע צופר הסיום,עגנו את הקיאקים לגדה בעזרת מתנדבי המרתון.קן,סבא קליפורני קשיש כבן שבעים ניגש אלינו כדי לוודא שחזרנו עם כל הציוד עימו יצאנו וכי עמדנו בהנחיות התחרות.הוא התנצל על שאלת בדיקה,האיש חתר פעמים רבות במירוץ אך הפעם לא סיים. כתפו בגדה בו.קן היה האיש שתרם לנו להבנת גודל הישגינו, הוא ניגש אלינו בשנית לאחר שהעמסנו בעזרת יעקב,איש התמיכה שליווה אותנו,את שארית ציודינו על הרכב ואמר, "Guys, You’re the most bastards I have never met". נעלבתי לרגע, "למה?" שאלתי, בהתייחסי לממזרים שבמשפט. התשובה לא אחרה לבוא. "ממזרים אצלינו באמריקה ככבוד, באתם מארץ רחוקה מאד,ללא כל ניסיון וחלקי הבנה מה מצפה לכם ובכל זאת עמדתם בדרך וביעד שקבעתם,כל הכבוד"
|
|
|