התעלה, והתועלת למי ?
אלי רז / מכון ים המלח למחקר ופיתוח, משרד המדע.
הפוטנציאל ושברו ומי משלם את המחיר?
ים המלח זוכה להתעניינות עולמית והוא מועמד ראוי להכרזה קרובה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו. תמהיל יוצא דופן של תיירות מדבר ואקולוגיה, מרפא ומורשת, מרכז מלונות ותיירות כפרית יכול היה, ללא ספק, להבטיח פעילות כלכלית וערכית משגשגת וברת קיימא, אלמלא עקרונות הפעילות הנוכחית בסביבתו ובאגן הירדן, האוכלת בו בכל פה.
מעל 94% מהמים שהעניק הטבע לים המלח נגרעים על ידי מפעלי האדם. מרבית מקורות המים שנכנסו בעבר אל האגם מוסטים למקומות אחרים, ומהנותר באגם שואבת התעשייה לצרכיה. הגירעון גורם לצמצום נפח המים, לגידול בריכוז המלחים, לירידה נמשכת של המפלס (0.95 מ' לשנה בממוצע לעשור האחרון, 1.13 מ' בשנה האחרונה), לנסיגת קו החוף, לאובדן תופעות טבע נדירות וייחודיות. הירדן המיתולוגי שאותו חצו שבטים כדי להפוך לעם בארץ היעודה, אותו ירדן הנחשב לערש הדת הנוצרית והוא בעל פוטנציאל אדיר בתחום תיירות הצליינות, אינו אלא תעלת ביוב. הנזקים הסביבתיים והתדמיתיים מרחיקים את הייתכנות למימוש הפוטנציאל ומסכנים את עתיד ההתיישבות לחופו והם אינם מקוזזים מרווחי מחולליהם האנושיים. את המחיר משלמים ההתיישבות האזורית וערכי נוף, טבע, מדע ומורשת בעלי עניין עולמי.
מדוע אין תהליך קבלת החלטות מסודר לעתיד ים המלח?
מחיר ההתדרדרות הסביבתית מול התועלות המופקות ושאלת האחריות למצב נבחנו, כשלב ראשון, בעבודה חלוצית של צוות רב תחומי במסגרת ממשלתית, כבסיס למדיניות לאומית לעתיד ים המלח שתכריע בשאלה: האם בכלל דרושה התערבות לבלימת ירידת המפלס, ואם כן אז כיצד. עבודת ההמשך של הצוות לא הוזמנה, למרבה האכזבה, ובתודעת הציבור מככבת כפתרון תעלת ים סוף ים המלח, המשווקת על ידי ממלכת ירדן בתמיכת פוליטיקאים ישראלים תחת המותג "מובל השלום", תוך התעלמות מאופציות נוספות קיימות שנבדקו בעבר וזכו לניקוד גבוה יותר, כלכלית וסביבתית.
מעל לראשינו מתעופפות יוזמות לשיקום, כביכול, מבית מדרשם של בעלי עניין וקולה של ההתיישבות לא נשמע, עד כה. לאחרונה הוביל המו"פ האזורי מהלך לגיבוש עמדה אשר אומצה על ידי המועצות תמר ומגילות והיא תוצע גם למועצות שלאורך הירדן והערבה, במטרה להשפיע בכוחות משותפים על פיתרון ממלכתי נכון, לפי השקפתינו, לבעיית הירדן וים המלח.